נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023)
מניר יצחק, לוחם בסיירת עורב נח"ל, בן 21 בנופלו.

בנם של לינדה ואילן. נולד ביום כ"ח בתמוז תשס"ב (7.7.2002) בניר יצחק. אח לגל, שני, טליה ואח תאום לליאור.
אופיר נולד וגדל בקיבוץ ניר יצחק שבעוטף עזה. הוא גדל והתחנך בחינוך קיבוצי והיה ילד אהוב על כולם ובעל חיוך כובש.
אופיר היה תמיד עטוף בחברים רבים, חי את הרגע וצבר חוויות דרך מוסיקה. אופיר אהב מסיבות וטיולים עם חבריו.
לפני גיוסו לצבא, אופיר התנדב לשנת שירות בבית טף שבפרדס חנה שם הדריך ילדים ונוער. חניכיו קראו לו "המלך" בין היתר מכיוון שהוא שימש להם דוגמא ומופת, מחנך וחבר.
לאחר שנת השירות אופיר רצה להתגייס לימ"ס אך בסופו של דבר התגייס לחטיבת הנח"ל . אופיר עבר את הגיבוש, התמיין לסיירת הנח"ל ושובץ בפלגת העורב. על אף הקשיים בשירותו כלוחם, אופיר היה תמיד בחברת הצוות והם היו שזורים זה בזה. הוריו של אופיר מספרים שכאשר חברי הצוות הגיעו לבקר, כל אחד מהם סיפר כי אופיר היה חברו הטוב ביותר. הוא נתן לכל אחד מהחברים את ההרגשה שהוא חברו הטוב ביותר. כל אחד מחברי הצוות חווה את אופיר כחבר אמת.

אופיר טרף את החיים, היה שטונתיק ותמיד האמין שיהיה בסדר, הוא האמין כי הכריזמה והתחכום שלו יוציאו אותו מכל דבר. קודם נעשה ונשתטה ולאחר מכן נתמודד עם ההשלכות.
כך גם הסובבים אותו מעידים: הוא תמיד הקנה להם תחושת ביטחון. תפיסת עולמו כי אין מה לפחד מכלום הייתה נעימה והשרתה ביטחון על חבריו הקרובים ועל הסובבים אותו וכך הוא גם חי.
אחד מתחביביו של אופיר היה לספר אנשים. הוא היה ספר וכך יצא שהוא סיפר את כל הסגל והצוות שלו כאשר היו בבסיס וכך גם מצא את הדרך לליבם ולחברות עמוקה עם הסובבים אותו כאשר שוחחו בזמן התספורות.
בשל אהבתו הגדולה והרצון לגמוע את החיים, הוא עסק בהפקת מסיבות בקיבוץ, מסיבות גדולות ומושקעות שאת ההפקה שלהן היה עושה גם שהיה בבסיס. אופיר נעזר באחיו ובחבריו והוא תמיד ירד לפרטים הקטנים עד שהרגיש כי הגיע לתוצאה הרצויה של אירוע מושקע ומהנה. באירועים האלה היה לעיתים מנגן כדי ג'י בשל אהבתו הגדולה למוסיקה.
אופיר היה חרוץ, לא אהב לישון ולנוח ותמיד היה בעשייה.

בחודש וחצי האחרון לפני נפילתו, אופיר תפס קו יחד עם הצוות שלו, צוות אמירון, במוצב סופה. מכיוון שהמוצב היה ממש בקרבת הבית, ניר יצחק, הוא היה הולך ברגל למוצב מהבית, והבית הפך לחמ"ל צבאי: אוכל לצוות וללוחמים, פינוקים והפקות מעשה ידיו. בפעם האחרונה שראה את משפחתו הייתה ביום חמישי ה-(5.10) כאשר אופיר בא לקחת בשר כדי לעשות על האש עם הצוות.

ב-7.10 בשעות הבוקר המוקדמות, החלה הפלישה למוצב סופה. בשל ההתראה המוקדמת של רועי צ'אפל ז"ל (המ"פ) הלוחמים במוצב נערכו ללחימה בזריזות. אופיר שהיה החובש החל לטפל בלוחמים שנפצעו מגדוד 50 בעוד גלי שקותאי ז"ל ונחמן דקל ז"ל חיפו עליו על עמית מוסט ז"ל. אך לבסוף אופיר נפל בקרב תוך טיפול בפצועים לצד עמית מוסט ז"ל, חברו ליחידה.

על אף העובדה שמחבלי הנוחבה חדרו לבסיס ואפילו שהבחירה ההגיונית היתהלהכנס למרחב המוגן בחדר האוכל, אופיר בחר באופן מודע לסכן את עצמו על מנת לטפל בפצועים. אופיר שילם על כך בחייו והציל חיים של אחרים.
יהי זכרו ברוך.